אולג פלך נ' רשת בטחון בע"מ

פסק דין

התובע עבד במשך ארבע שנים אצל הנתבעת בתפקיד שומר. לפנינו תביעה שהגיש עם סיום עבודתו.

התשתית העובדתית

הנתבעת, חב' רשת בטחון בע"מ, היא חברה פרטית שעיסוקה, בין היתר, בתחום השמירה. התובע הועסק אצלה הנתבעת כעובד בתפקיד שומר, החל מיום 8.5.05 עד ליום 6.8.09 (בין הצדדים קיימת מחלוקת האם במהלך תקופה זו נקטע רצף ההעסקה).

התובע הועסק בשני אתרי שמירה עיקריים: אתר חברת יעקבי ברזל לבטון בע"מ (להלן: "יעקבי") בראשון לציון החל מיום 8.5.05 עד ליום 18.10.08, ואתר חברת קונקס תחבורה ישראל (להלן: "קונקס") ביבנה החל מיום 2.6.09 עד ליום 6.8.09.

באוקטובר 2008 עבר התובע ניתוח. בעקבותיו, שהה בחופשת מחלה ותקופת אי כושר – על פי אישורי מחלה ואישור רופאה תעסוקתית – החל מיום 19.10.08 עד ליום 1.2.09 (נ/ 1 לכתב התביעה).

התובע היה עובד שעתי. שכרו שולם לפי ביצוע שעות עבודה בפועל. הוא התפטר מעבודתו בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

תקופת העבודה ורציפותה

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר יום העבודה הראשון (ה-8.5.05) ויום העבודה האחרון (ה-6.8.09). האם נקטע רצף ההעסקה במהלך התקופה?

הנתבעת טענה בסיכומיה כי רצף ההעסקה נקטע, וזאת בהתאם להודעתה לתובע מיום 1.5.09 כי היא רואה אותו כמי שהתפטר. לשיטתה, התובע התפטר ביום 18.1.09 והחל העסקתו אצלה מחדש רק ביום 1.6.09, עד להתפטרותו הנוספת ביום 5.8.09 (חלק א' לתצהיר אשר). נוסיף ונציין כי על פי התחשיבים שצורפו לתצהירי הנתבעת, תקופת עבודתו הראשונה של התובע נסתיימה כבר באוקטובר 2008 (נ/3 לסיכומיה).

לעומת זאת, התובע טוען כי הועסק ברצף, כשהחל מיום 19.10.08 עד ליום 1.2.09 שהה בחופשת מחלה. עוד הוא מוסיף שככל שייקבע בניגוד לדעתו שהייתה הפסקה ברצף העסקתו עד יום 20.5.12 בו סוכם בין הצדדים על חזרתו לעבודה, הרי שלא היה המדובר בהפסקה הקוטעת את רצף ההעסקה לעניין פיצויי פיטורים, לאור הוראת סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, לפיה:

"הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים".

למען הסדר הטוב נציין כי ביום 31.12.09 – דהיינו לאחר סיום עבודת התובע, תוקן סעיף החוק שלעיל, ונקבע בו "שישה חודשים", במקום "שלושה". הנוסח הרלוונטי לצורך ההכרעה בתיק זה הינו כמובן זה שקדם לתיקון.

סעיף (9)2 לחוק פיצויי פיטורים מבחין כאמור לעיל בין שני מצבים שונים: האחד בו ההפסקה היא ארעית, ובמקרה זה אין הגבלה של תקופת ההפסקה; והשני בו ההפסקה היא תוך ניתוק יחסי עובד מעביד אולם במקרה זה תשמר הרציפות רק אם ההפסקה איננה נמשכת יותר משלושה חודשים (והחל מיום 1.1.10 – שישה חודשים).

להשלמת התמונה נציין כי בהתאם לסעיף 29 לצו ההרחבה בענף השמירה מיום 21.6.09, עובד שיצא לחל"ת בהסכמתו או עובד שעבודתו בחברה הופסקה שלא מיוזמתו והמעסיק מבקש להחזירו לעבודה והעובד הסכים לכך, בתוך תקופה שאינה עולה על ארבעה חודשים, יישמר ותק עבודתו ורצף זכויותיו לכל דבר ועניין.

אין מחלוקת שהתובע שהה בתקופת אי כושר החל מיום 19.10.08 עד ליום 1.2.09. זאת, על פי קביעתה של רופאה תעסוקתית מיום 18.1.09, לפיה התובע כשיר לעבודתו רק החל מיום 1.2.09 (נ/1 לכתב התביעה). אין גם מחלוקת כי בין פברואר למאי 2009, התובע לא הועסק בפועל בנתבעת ולא הונפקו בעדו תלושי שכר.

לאחר שבחנו את הראיות שלעניין שוכנענו כי ההפסקה שחלה בעבודתו של התובע החל מיום 1.2.09 עד ליום 1.6.09 הייתה הפסקה ארעית שאינה בגדר ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו:

ראשית התובע העיד, ועדותו זו זכתה למלוא אמוננו ונתמכת בראיות שבתיק, כי כבר ביום 28.1.09 הוא פנה למר אשר, הציג בפניו אישור על כשירותו לעבודה החל מיום 1.2.09 וביקש לשוב למקום עבודתו הקודם. מר אשר לא חזר אליו עם תשובה בעניין. פניותיו הנוספות אליו במחצית הראשונה של פברואר נדחו פעם אחר פעם עד שלבסוף ביום 12.2.09 נאלץ לפנות בנושא בכתב (נ/2 לתצהירו; ע' 8, ש' 9 לפרוטוקול). בפגישה מסוף פברואר 2009, הוצע לתובע לצאת למעין חל"ת במהלכה ינוהל עימו מו"מ בנוגע ל"מיצוי מלוא זכויותיי על פי דין" שרק במידה ולא יעלה יפה יועלו בפניו הצעות עבודה חלופיות (ע' 7, ש' 23; ע' 8, ש' 1). משלא צלח המשא ומתן, והצעות עבודה חלופיות לא ניתנו, התובע פנה למר אשר במכתב נוסף מיום 10.5.09 בו הודיע לו על כוונתו להתפטר, תוך עמידה על דרישתו למקום עבודה הזהה בתנאיו למקום עבודתו הקודם ותשלום זכויותיו ששולמו בחסר (ע' 8, ש' 9);

שנית עדות התובע נתמכת בראיות ובעדותו של מר אשר עצמה. במכתב התובע לנתבעת מיום 12.2.09 (נ/2 לכתב התביעה), התובע ביקש לשוב לתפקידו הקודם כשומר, בתנאי עבודתו הקודמים. בנוסף, ממכתבה של הנתבעת אל התובע מיום 17.2.09 (נ/3 לכתב התביעה) עולה כי התובע אכן התייצב במשרדיה ביום 28.1.09 והודיע לה כי הוא כשיר לעבודתו החל מיום 1.2.09. מר אשר הודה בעדותו כי התובע יצא לחופשת מחלה ממושכת בעקבות ניתוח שעבר באוקטובר 2008 (ע' 16, ש' 20). על כן, אין לקבל את טענת הנתבעת כי התובע התפטר במועד זה. בנוסף לכך, הוא הודה כי התובע לא התפטר מעבודתו אף בתום תקופת אי הכושר שנקבעה לו אלא "הוא חזר משהו כמו חודשיים וחצי שלושה למקום העבודה", אלא שלא ניתן היה להחזירו למקום עבודתו ביעקבי שלא היו מעוניינים בהמשך העסקתו (ע' 16, ש' 18, 25; ע' 9, ש' 17). בנסיבות שנוצרו הצדדים פנו להידברות למציאת מקום עבודה חלופי עבור התובע, ולחילופין סיום העסקתו בהסכמה (נ/5 לכתב התביעה; ע' 5 לתמליל השיחה מיום 20.5.09 בין התובע למר אשר נ/9 לכתב התביעה; סעיף ז' לתצהיר אשר; ע' 16, ש' 18);

שלישית מר אשר הודה במפורש כי החל מתום תקופת אי הכושר ועד מאי 2009 התנהל משא ומתן בנוגע לסיום העסקה בהסכמה, שאף הועבר לעו"ד הנתבעת (ע' 16, ש' 23; ע' 17, ש' 1), וכי עובר למכתב הנתבעת מיום 1.5.09 התובע היה "בתהליך עם עו"ד לגבי גמר החשבון לתקופה שלפני כן" (ע' 17, ש' 7; ע' 20, ש' 7). ראיה נוספת לכך אנו מוצאים בכך שהנתבעת הודיעה לתובע על הפסקת עבודתו אצלה – כך לטענתה –רק ביום 1.5.09 (ע' 17, ש' 7, 14). מר אשר העיד בצד טענתו כי התובע "יצר רצף של 6 חודשים שהוא לא עבד בנתבעת", כי במהלך כל התקופה החל מתום תקופת אי הכושר שנקבעה לתובע ועד תחילת עבודתו בקונקס: "היתה מסכת של התנהלות" כש"בסופו של תהליך כנראה הוא הסכים לעבוד" (ע' 17, ש' 3). ראייה לכך מצאנו אף בכך שבסופו של יום התובע אכן שב לעבודתו בנתבעת, באתר שמירה אחר, לאחר הפגישה בינו ובין מר אשר מיום 20.5.09, ומשלא צלחו ניסיונות הצדדים לסיים את העסקתו של התובע בהסכמה. בנסיבות מעין אלה, ברי כי אין לייחס לתובע כל כוונה לסיים את העסקתו בנתבעת. דומה כי העלאת טענה בנוגע להפסקת יחסי העבודה עולה כדי חוסר תום לב של הנתבעת, שביקשה עם סיום עבודתו באתר יעקבי לבדוק עימו אפשרות לסיים העסקתו אצלה בהסכמה, ולחלופין מציאת אתר שמירה חלופי עבורו;